כרטיס מנוי שבוטל בטעות ע"י מפעל הפיס לא יזכה את בעליו בפיצויים

רקע

בתובענה שבפניי, מרבית העובדות, אינן שנויות במחלוקת.

החל בחודש אוקטובר 98', הצטרף התובע לתוכנית המנויים של מפעל הפיס וחתם על הוראת קבע לחייב חשבונו מידי חודש בחודשו.

מאותו המועד 15.10.98 ועד לחודש מאי 2002 השתתף התובע באופן קבוע, בהגרלות השבועיות שנערכו, על סמך המנוי שהונפק לו שמספרו היה 42/1998 (להלן: "הכרטיס").

בתחילת שנת 2003, קיבל התובע באופן מפתיע הודעה מנציג הנתבע, כי הוא מבקש לברר מדוע ביטל התובע את המנוי. התובע שהופתע מפניה זו, פנה בתחילת חודש פברואר לנתבע, לבירור ההודעה המוזרה.

עקב בירור שנערך אצל הנתבע התברר, כי בחודש מאי 2002 בוטל הכרטיס בטעות ע"י הנתבע, וזאת עקב בקשת מנוי אחר לבטל את כרטיסו, ובשגגה בוטל כרטיסו של התובע ולא כרטיס המנוי   שביקש את הביטול, ומבלי שנבדקה הזהות בין שמו של בעל הכרטיס שביקש את הביטול ושמו של התובע (להלן: "הביטול" או "ביטול הכרטיס").

הנתבע הודה מיד בטעות, אך טען כי מדובר בטעות אנוש, ואף הציע לתובע כפיצוי, מנוי חינם לשנה, אך התובע סירב, ומכאן תביעתו.

מאותו השלב בו בוטל המנוי ובמשך תשעה חודשים עד שנתגלתה הטעות (להלן: "תקופת הביטול"), לא חויב חשבון הבנק של התובע.

לטענת הנתבע, שווים של הזכיות שעלו בגורל הכרטיס, בתקופה בה היה מבוטל, הסתכם בסך של 77 ש"ח בלבד, בעוד שדמי המנוי שהיה על התובע לשלם בתקופת הביטול, היו בסך של 484 ש"ח, כך שבפועל יצא הפסדו של התובע בשכרו, דהיינו הרווח שלו היה רב מן ההפסד, וממילא לא נגרם לו כל נזק, הלכה למעשה.

תביעת התובע

התובע סבור, כי בשל מחדלי הנתבע, נשללה זכותו להשתתף בהגרלות רבות שנערכו בתקופת הביטול, תוך אשלייתו,  כי בכל יום עומד כרטיסו לעלות בגורל ולהגשים חלומותיו.

" טעות ו/או המחדל האמור הסבו לו עוגמת נפש חמורה עימה הוא מתמודד עד מועד הגשת תביעה זו" (סעיף 28 לכתב התביעה).

התובע מסכים, כי אינו יכול "לכמת את הנזקים אשר נגרמו לו" ולפיכך תובע מהנתבע "לפצותו על עוגמת הנפש שנגרמה לו" (ס' 29 לכתב התביעה) ולטענתו "לא יעלה על הדעת, כי גוף נרחב, דוגמת הנתבע לא ישא באחריות למעשיו, ויהיה פטור מכל אחריות ו/או חבות, תוך גרימת נזקים בין אם במכוון ובין אם בטעות, לאזרחים מן השורה כדוגמת התובע" (ס' 30 לכתב התביעה) ולפיכך תבע פיצוי בסך של 55,000 ש"ח.

הגנת הנתבע

הנתבע הודה בטעותו, כבר במכתב שנשלח לתובע בחודש פברואר 2003, תוך שהוא מציין, כי בתקופת הביטול, עלו בגורל הכרטיס זכיות בסך כולל של 77 ש"ח בלבד, ואילו סך כל החיובים שהיה אמור לשלם התובע לנתבע, היו בשווי של 484 ש"ח (סעיף 17.1 לכתב ההגנה).

הנתבע טוען, כי המדובר בכרטיס מזל, בגינו לא מובטחת שום זכייה בפרס כזה או אחר, אלא לפי תוצאות ההגרלה המתקיימת בפרקי זמן קבועים. מכאן שטענת התובע, בדבר שלילת זכות השתתפותו בהגרלות, כאשר הוא לא שילם בגינן - היא טענה בעלמא, חסרת בסיס משפטי או הגיוני ועל כן אין להקים עליה שום עילת תביעה, יתרה מזאת, לא נגרם כל נזק לתובע.

דיון

טוב עשה הנתבע, כאשר כבר במענה לפנייתו הראשונה של התובע , ו"לאורך כל הדרך" ובכלל זה  בסיכומיו, הודה בריש גלי, כי מדובר בטעות שלו המגיעה אפילו לרשלנות (סעיף 21 לסיכומי הנתבע ובייחוד ס"ק ו').

כבר עתה,  אני מוצא לנכון להאיר, שהוכח לי והשתכנעתי, כי ביטול הכרטיס נעשה עקב טעות אנוש שנעשתה בשוגג, בתום לב, בלי כוונת זדון וכי לתובע לא נגרם כל נזק  עקב אותה טעות.